שו"ת גילוי הדעת של הרבנים בעניין השכרת ומכירת דירות לגויים

אני רב של יישוב בארץ ישראל. פנו אלי רבנים עמיתים בבקשה שאחתום על גילוי הדעת בעניין השכרת ומכירת דירות לגויים. האם מותר לי לחתום על מסמך כזה?

אל תחתום על מסמך כזה. שומר נפשו ירחק ממנו. יש להלחם מלחמת ה' נגד אלו הפונים מדרך הישר ומקטירים, לא עלינו, על במות של זדים והכוונה ללאומנות ולגזענות, או חלילה לשנאה ולמחלוקת.

התורה ניתנה להרבות שלום

על תורתנו הקדושה נאמר "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג 17). התפקיד של ההלכה ופוסקיה הוא להרבות בשלום ולא חס ושלום ההיפך. בגמרא למדנו (בבלי ברכות סד.) כדלקמן:

"אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם ... "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול" (תהלים קיט 165) "יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך" (תהלים קכב 7)".

עינינו הרואות שגילוי הדעת הרבה מחלוקת בין בני עמינו וגרם לגויים שחיים בסביבותינו ביחסי ידידות לחשוש מפנינו ואף לשנוא אותנו. אם כן איך רב יכול לחום על המסמך?!

היחס הנכון לגויים

מהתורה אנו מצווים לא פחות מאשר שלושים ושש פעמים לא להפלות נגד הזרים בתוכנו, הנה רק שניים מהציווים:

"וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כב 20);

"תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגֵר הגָר אתכם" (במדבר טו 16). 

בכל הדורות, גם כאשר גרנו בין העמים בגלות, הורו לנו רבנו לשמור על יחסים אדיבים ונכונים עמם (דינא דמלכותא דינא, דיני יין נסך וכו'). הכלל שהנחה את חז"ל היה לעשות דברים "מפני דרכי שלום" לדוגמא  במסכת גיטין (סא.) נאמר:

"אין ממחין ביד עניי נכרים בלקט בשכחה ובפאה, מפני דרכי שלום. ת"ר: מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל, וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל, מפני דרכי שלום",

למרות שעל-פי התורה מצוות לקט שכחה ופאה נועדו לעניי ישראל, קבעו חז"ל שיש לאפשר לעניי גויים ללקט מהם, כדי שלא לגרום לסכסוכים. במילים מודרניות: אין להפלות על רקע גזעני. לתפיסה זו יסוד עמוק בתורה. ריבונו של עולם ברא את כולנו בצלמו ובדמותו – גויים ובני ישראל כאחד (בראשית א 27).

מנסחי גילוי הדעת טעו בהלכות חשובות

גילוי הדעת מבוסס על טעויות בהלכה וברשותכם אבהיר.

המשנה במסכת עבודה זרה (פרק א' משנה ח' וט') גורסת:

"... ואין משכירין להם בתים בארץ ישראל, ואין צריך לומר שדות; ובסוריה משכירין בתים, אבל לא שדות. ובחוצה לארץ, מוכרין להם בתים ומשכירין שדות, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר, אף בארץ משכירין להם בתים, ובסוריה מוכרין בתים ומשכירין שדות; ובחוצה לארץ, מוכרין אלו ואלו. אף במקום שאמרו להשכיר, לא לבית דירה אמרו--מפני שהוא מכניס לתוכה עבודה זרה, שנאמר 'ולא תביא תועבה אל ביתך' "(דברים ז 26).

ראשית ההלכה לפי רבי יוסי המתיר השכרת בתים לגויים אף בארץ ישראל (ראה שלחן ערוך יורה דעה, סימן קנא סעיף ח). אבל בעיקר יש לשים לב שהגויים של ההלכה במסכת עבודה זרה הם עובדי עבודה זרה. שכנינו הלא יהודים בארץ ישראל אינם כאלו, רובם מוסלמים העובדים אל אחד בדרכו של אברהם סבנו המשותף. לפי הרמ"א (שחי בסביבה נוצרית) בשלחן ערוך (סעיף י):

"והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה כיון שאין נוהגים להכניס עבודת כוכבים בבתיהם".

כך גם פסקו מרן הראי"ה זצ"ל (שו"ת משפט כהן עניני א"י סימן פט) ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א (שו"ת יביע אומר ח"ז יו"ד סימן יב). ביביע אומר נאמר לגבי ערבים, 

"בהמשך הדורות הגיעו הישמעאלים למסקנא נכונה ביחוד ה', שאין עוד מלבדו".

נפסק בשולחן ערוך (סימן קנא סעיף ט) שאין למכור או להשכיר לשלושה עובדי כוכבים ביחד בשכונות היהודים אבל לבודדים מותר. שוב הכוונה לעובדי אלילים ולא בני האמונה באל אחד. אבל הנה התר מפורש כן להשכיר ואף למכור לגויים עובדי אלילים, מבלי לאפשר השתלטות על שכונה שלמה, אלא פה ושם מותר (ולמאמינים באל אחד אין כלל בעיה). חבל שמי שניסח את גילוי הדעת לא הביא מהלכה זו בשלמותה אלא בחר חלקים ממנה. זאת ועוד, ברור שמי שמוכר או משכיר דירה לאדם רע או אף למשפחה לא טובה ומביא לכך לירידת ערך המקרקעין בשכונה חטא בחטא גדול כלפי שאר תושבי השכונה. שימו לב שבוודאי אין לומר, באופן גורף, שערבים הם כולם רעים אך מנגד, בעוונותינו הרבים, יש יהודים רעים שכניסתם לשכונה עלולה להוריד מחירים!

הגויים של ארץ ישראל

בימינו, זכינו, בחסדי ה', לראות שמיליוני יהודים חזרו לארץ הקדושה והקימו בה ערים והשלטון בארץ בידינו. האם הערבים המוסלמים אזרחי ישראל החיים עמנו בשלום אינם נחשבים "גר ותושב" כמו בימי התנ"ך? פסק הרמב"ם שאין בימנו מעמד זה (הלכות עבודה זרה פרק י הלכה ו) ובכל זאת, לפחות יש להסיר את היחס העוין כלפי כלל הערבים ולא לחשוש מפניהם באופן גורף. כתב הרמב"ם (הלכות עבודה זרה פרק י הלכות ו-ז) לפי הפסוק "לא תחנם" (דברים ז 2),

"לא יהיה להם חן בעיניך מפני שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים ואסור ליתן להם מתנת חנם אבל נותן הוא לגר תושב".

גם אם לא ניתן להעניק את המעמד של גר ותושב אין לומר על שכנים ידידותיים, שעושים מעשי חסד וצדקה – ודי להזכיר בהקשר זה את הערבים הרבים המשרתים בכוחות הביטחון או שסתם משלמים מיסים ושומרים חוק – שאסור ללמוד ממעשיהם! ממילא הפסוק "לא תחנם" ופסוקים אחרים המובאים בגילוי הדעת נאמרו בהקשר של ז' העמים שהייתה מצווה לכבוש אותם והיו עובדי עבודה זרה.

כל זה נאמר תוך ידיעה ברורה שיש מבין הערבים, ושאר הגויים, שרוצים להשמיד אותנו, לכלותנו ולנשל את ידינו מאחוזתנו הצודקת בארץ ישראל. יש לעמוד על המשמר בכל עת מפני האויב ולהפריד ככל שניתן בין מבקשי שלומינו, כן ירבו, ואויבנו, יימח שמם וזכרם.

שאול דיוויס

ניתן לראות את גילוי הדעת המקורי ב-
http://www.flickr.com/photos/benqish/5257297984