Translate תרגום

Not too difficult sourdough rolls


"Man liveth by bread alone" the Prophet Benqish 2017

Sourdough is a slow process. Very slow. I think it is worth it. Here is a recipe for sourdough rolls. No yeast, no sugar, a tiny bit of oil, fabulous flavour, easy to make (but requires patience). These articles suggest that sourdough is healthier Sourdough-leavened bread improves postprandial glucose and insulin plasma levels and sourdough bread slow fermented health benefits and digest sourdough bread and not commercial bread.



Flour - white, all-purpose
Water - from the tap


You can use any flour. I use only the cheapest, white, all-purpose flour. It's the easiest. In a large jar with a lid, mix 80 g of flour with 80 g of lukewarm water. You can actually use any amount of flour and water but they should be equal in weight (do not use cups to measure). Mix well, then cover with the lid and leave somewhere fairly warm (no draughts and no direct heat, eg sunlight). Place the lid on the jar without screwing. After a few hours you should see, and smell, fermentation. Keep calm this is good. After 24 hours add another batch of flour and water (remember 1:1 equal in weight), you could use the same amount as before. Leave loosely covered (don't screw the lid on). On the third day chuck out half of the starter mix and stir in another amount of flour and water. Always leave about 30% of the jar's height free to allow expansion and prevent spillage. Cover without screwing the lid on. Repeat this discard-and-feed routine every day, maintaining the creamy consistency and keeping your starter at room temperature. After about 7 days you should have something that looks and smells good: creamy, bubbly, fruity, yeasty, beery. Congratulations, that's a sourdough starter! If you see a little mould on the top just remove with a spoon, no problems. If you've screwed up (rare, but it can happen) and it really smells foul, or there is lots of mould you'll have to throw it out and start again. Water forming on the top is actually alcohol (hooch) some say you can stir it in, some say don't; I pour it off. 

You could keep the starter going indefinitely, feeding it daily, and using some as is needed. Age definitely improves the starter and after a few weeks, you aren't likely to mess up ie it won't go mouldy. But, most people only bake occasionally and if you want to keep it for longer between bakings you won't want to feed every day. So, after baking add only flour to the mixture. You can leave that out for about 3 days. Better still put that stiff, floury starter into the fridge. It'll keep in the fridge for weeks. To use, just take out, add an amount of water and leave at room temperature. 24 hours later add equal amounts of flour and water and keep feeding until using again. I find it takes about 3 days to fully restore. If it's not fermenting – bubbly and smelling "smelly" – then it won't work.



75 g mature 100% sourdough starter
510 g water
350 g bread flour
200 g white / all-purpose flour
150 g spelt flour or whole wheat
1 pinch of salt (optional)


I never cook with salt, never. It's an acquired taste! Decide for yourself. The dough is very sticky, it's difficult to handle, so I need to use something mechanical. I have a hand-mixer with two small dough attachments, they work perfectly. Each time you knead 1 minute will usually be enough, maybe 2 minutes, just make sure everything is mixed through nicely. 

Combine the starter with the water and add all the flours (no salt now) knead for a minute (1st time). Let rest covered for 45 minutes. Then, (if you have to … ) add the salt and knead (2nd time). Let rest covered for 30 minutes then knead (3rd time). Cover and leave in a warm place, away from direct heat of draughts for about 12 hours. It should rise nicely maybe less than double in size but it should get bigger.

Preheat the oven to 250 C degrees. Knead (4th time), let rest for 10 minutes. Knead again (5th time) and let rest another 40-60 minutes. Place carefully on a very floured surface. Using a dough scraper cut the dough into pieces, about a small fist size. Generously oil your hands and shape each roll whilst getting each one thinly covered in oil. Place on baking paper on a baking tray and bake in the hottest oven for 15 minutes until nice and brown and crusty on the top.
Remove and let cool. Oh my, they are good. Freeze when fresh.

Inspiration from Hugh Fearnley-Whittingstall and the anonymous   

Sensitive decision of the Israeli courts: a dead Jewish woman, an Arab father, twin girls and foster parents

Richard Silverstein has once again splashed an eye-catching sensationalist and inaccurate headline across his blog: "Israeli Supreme Court Approves “Child Trafficking” of Muslim Children". The article he wrote is full of inaccuracies and irrelevancies and in it he displays his obsession with Israel and his desire to attribute to Israel various evils.

The real story can be read in the ruling given by the Israel Supreme Court on 6 October 2015 (Application to Appeal 4896/15). Ttwin girls are the biological children of a Muslim man and a Jewish woman all resident in Israel. The mother died. It is difficult to ascertain what the religion of the twin daughters is. Under Muslim tradition the child of a Muslim father and a Jewish mother is Muslim, but confusingly under Jewish tradition that child is Jewish. Patrilineality for the Muslims, and Matrilineality for the Jews. The death of one or both parents does not negate a child's heritage. The headline fails to take into account the difficulties of the story. I actually think that the ethnicity is a side issue but Silverstein got his damning headline.

The mother had serious psychological problems and committed suicide. From birth the twin daughters were brought up by the foster parents (it is they who appealed to the Israel Supreme Court to fully adopt them). The children have spent their whole lives in a Jewish environment. This clearly is going to influence the judges to rule in favour of adoption by the Jewish foster parents.

There are conflicting expert opinions regarding the father and the girls. The psychologists and psychiatrists do seem to agree that the father himself is not a reason for the girls to be adopted, although he is lacking some basic parental skills. The courts had accepted the experts' opinions that the status quo - whereby the father sees the girls regularly, and is involved in important decisions in their lives, but lives with the foster parents – is the best. The presiding judge Elyakim Rubinstein (pdf file), a liberal judge by all accounts, accepted the ruling of the Family Court that that status quo should continue. We know judges love compromise. There is a strange hybrid contraption, not full adoption; the judge calls this a partnership and stresses the importance of the role of the biological father:

"The essential meaning of the guardianship of the biological father - he was the guardian by law – is first and foremost maintaining the dignity and identity of him as a father by preserving the link between him and the minors. The father is not a shadow figure in relation to his daughters, but everyday practical powers are in the hands of the foster parents, and hopefully they will find ways to cooperate with the help of the social services and the experts".

Actually the biological father did not appeal to the Supreme Court. He had accepted the compromise, the partnership. It was the foster parents who appealed and lost – they wanted full adoption without a partnership. The lawyers representing the biological father said:

"We are pleased with the balanced ruling. The court found an important middle way which combines foster care and adoption".
The facts are that the biological father married a suicidal, mentally unstable woman, he agreed upon birth to give up the girls and the experts said he lacks parental skills. He seems to be dysfunctional, maybe I am wrong. He agreed to the compromise partnership and gave up his rights to full fatherhood which suggests he understands his limitations.

The trafficking of children is defined by the United Nations as the recruitment or transportation of a child "for the purpose of exploitation". Two girls are treated with the utmost sensitivity by the relevant authorities and their biological father and foster parents. No child has been transferred to be exploited. Quite a lot of time and effort was put in to ensure that the best solution be found for the girls.

Interracial adoption has a bad name, but it is not some terrible evil. But this case is not really about interracial adoption, the twins are half Jewish and they have already spent all their lives in a Jewish environment. The girls' colour is totally irrelevant. The main thing is that a solution be found for homeless children.

Silverstein said some sad things on twitter. Never mind.

Arts Friday at Sapir College

Went to arts the faculty at Sapir College today to see an exhibition of works of arts students there. No one knew of any exhibition including the guards and I was misdirected twice. But we made it. Also none of the published lectures actually happened.
Nice cobweb. Didn't catch its spider.

Ceramics Exhibit

Bomb shelter walls
Bomb shelter walls

יחף זה הכי כיף

של נעליך מעל רגליך

היתרונות של ריצה יחפה

תנוחה טבעית וחסכונית באנרגיה

נעלי הריצה המרופדות, המסורתיות, מרמות אותנו וגורמות לנו לחשוב שאנו רצים ביעילות ובבטחה. מי שרץ "נעול" רץ בצורה לא טובה ולא טבעית, שעלולה לגרום לפציעות ושמאבדת אנרגיה בכל פסיעה. בריצה יחפה הגוף מתקן את עצמו; מיד הגוף רץ בתנוחה טבעית, קלה וחסכנית.

אצל רוב הרצים שרגליהם נעולות בנעלי ריצה המסורתיות החלק של הרגל שנוגע ראשון בקרקע הוא העקב והפסיעה (הצעד) תהיה גדולה ומחוץ למרכז הכובד של הגוף. מרכז הכובד הוא קו ישר מהראש לכתפיים, למותניים ולרגליים. הרץ היחף תמיד ינחת על הקרקע קודם עם כף הרגל הקדמית (כדורי הרגליים) ומיקום הנחיתה תהיה תחת מרכז הכובד של הגוף. נגיעה של כף הרגל הקדמית מאפשרת לרגליים ולשוקיים לשחרר את האנרגיה המאוחסנת בהם. צורת הריצה הזאת מקדמת מקצב גבוה שהוא הרבה יותר יעיל. בריצה יחפה פוסעים עם פסיעות קטנות ומהירות (180 עד 200 לדקה) שזה קצב יותר מומלץ לריצה. הפסיעה הגדולה והנתיחה עם העקב מחוץ למרכז הכובד של הגוף של הרץ גורמים לזעזועים שהנעליים לא מכפרות עליהן ולבזבוז של אנרגיה יקרה. הרגליים הן קפיציות, הן מאחסנות אנרגיה שמשתחררת בכל צעד, אנרגיה זו הולכת לאיבוד בנעלי הריצה המסורתיות

פחות פגיעות
בלי ועם נעליים
להרבה רצים (במיוחד גברים מעל גיל 30 או 40) יש פגיעות בברכיים, בירכיים, במותניים ובגב התחתון. הרץ הנעול חייב לבלום את האנרגיה בכל דפיקה של העקב בקרקע, בלימה שעולה לברכיים והלאה ועלולה לגרום לכאבים ולפגיעות הידועות. אבל הרץ היחף קופץ באפון טבעי על כדורי הרגליים בפסיעות יותר קטנות ולא מאבד את אנרגיה. הריצה היחפה היא יותר חסכנית וקלה והפגיעות פחותות בהתאם. הריצה בנעליים המרופדות עם הסוליות העבות ועם בולמי הזעזועים גורמים בסופו של דבר ליותר לחץ וזעזוע לגוף. הרץ הנעול פשוט דופק את הרגליים בחוזקה בקרקע, הנעל מגוננת רק באופן חלקי. לעומת זאת הריצה היחפה חייבת להיות קלה ולכן יש הרבה פחות פגיעה לגוף.

הריצה היחפה מונעת שורה ארוכה של פגיעות אחרות שהן נפוצות אצל רצים כמו יבלות, ציפורן חודרנית, ציפורניים שחורות, סתם סירחון ועוד. הגוף יותר חכם ממה שאנחנו חושבים. בריצה יחפה הרבה יותר קשה להיפגע כי הרגישות של הרגל עובדת במלואה ומעבירה הוראות "האט את הקצב", "הירגע" וכדומה. אבל בנעליים המרופדות, דהיינו כאשר הרגליים סגורות ומכוסות, אנחנו לא נותנים לגוף את מלוא יכולתו.

 חסכון כלכלי

זה יותר זול. נעלי ריצה "טובות" (כאלו עם הריפוד המוגזם וכו') עולות בסביבות 800 ש"ח בישראל, ומחליפים בערך כל שנה. עלות הציוד לרגליים לריצה יחפה הוא 0 ש"ח (כולל מע"מ). אבל, (ידעתם שיש סייג) בחורף היה לי קר ללא נעליים וקניתי מכנסי ריצה ארוכים, ואם רוצים נעליים מינימליסטיות (נעליים יחפות) הן עולות בערך כמו נעליים מרופדות!

חיזוק הגוף

ריצה יחפה משתמשת ביותר שרירים בגוף. הריצה היחפה מחזקת את השרירים והעצמות הקטנות שבכפות הרגליים, אפילו בהונות הרגליים והקשתות, חלקי גוף שבדרך כלל נעולים בנעליים. הבהונות תורמות לשיווי המשקל ונותנות דחיפה קדימה. הרץ היחף הוא רץ יותר חזק, יש לו כושר יותר טוב והביצועים שלו משופרים.

חלק חשוב מהריצה והרבה ענפי ספורט הוא היכולת להעביר מידע על שינויים בתוך הגוף. הרץ היחף מרגיש את השרירים והגידים ואיך הם פועלים ביחד. הרץ היחף משתמש יותר בשרירי הליבה (הבטן) ובשרירים המייצבים את הרגל התחתונה. הרץ היחף מגדיל את היכולת להרגיש כל צעד ואת השטח שמתחת לרגליים. ריצה יחפה משפרת את כוח הליבה ובונה את השרירים המייצבים החשובים בכל הרגל התחתונה ואלו נותנים תחושה טובה יותר של השטח.

בשביל הכיף

הריצה היחפה תוציא אותך מהשגרה. אם אתה תקוע ולא מתקדם באימון אז אולי הגיע הזמן לרענון ואתחול הגוף.  מי שרץ יחף מרגיש מחובר יותר לקרקע ולסביבה, אין מחיצות בינו לבין האדמה. הרץ היחף מרגיש כל צעד, מרגיש את ההבדל בין סוגים שונים של משטח, דשא, חול, מדרכה, אספלט וכו'.נעליים הן כבדות (ויש גם גרביים ואף מדרסים) והריצה היחפה תשחרר אותך מהמשקל הזה ותאפשר לך לעוף.תזרוק את הנעליים. זה לא יהיה משעמם.


המעבר לריצה יחפה למי שרגיל לנעליים המרופדות הוא מאוד קשה. שרירים שונים מופעלים והם יכאבו לך. הפתרון הוא להתחיל בהדרגה ובעדינות, ולמתוח את השרירים כל יום ואחרי כל ריצה, ראה "כל ההתחלות קשות". יש גם סכנת פציעה משברים שעל הקרקע. אבנים קטנות, זכוכיות, "מתנות" מכלבים ועוד. הפתרון הוא להסתכל למטה. תתפלאו שקל מאוד לזהות עצמים לא רצויים ובאיזה דייקנות אפשר לדרוך על הקרקע כדי שהם לא יפצעו אותך ואם כף הרגל דורכת על משהו לא נעים הגוף מיד נרתע ופגיעה נמנעת. החיסרון הכי גדול הוא שחייבים להתרכז בקרקע לפחות כל כמה שניות (תלוי במהירות).

איך לרוץ יחף

כל ההתחלות קשות

למה אתה רץ יחף?

Saul Davis, Metar 13/06/2013
שאול דיוויס מסיים מרוץ 10 ק"מ ב- 46:50 דקות נטול נעליים

התחלתי לרוץ יחף בחודש אוקטובר 2012. זה לא סתם שיגעון - למרות שאני מודה שאני משוגע - כי יש יתרונות לא מעטים ומעט מאוד חסרונות לריצה יחפה. הריצה היחפה מונעת זעזוע לברכיים, מותניים, ירכיים וגב תחתון שאלו המקומות המועדים לפורענות אצל הרבה הרצים. הריצה היחפה היא קלה, חסכונית באנרגיה ומונעת פגיעות. הסיבה הכי חשובה בשבילי שזה פשוט נורא כיף. זה אפילו יותר מהר. עם נעליים רצתי 10 ק"מ ב- 50+ דקות, ו- 5 ק"מ ב- 25+ דקות. רצתי בינתיים בשני מרוצים יחף ולהלן התוצאות: 10 ק"מ 46:50 דקות ו- 5 ק"מ 23:17 דקות!

במשך מיליוני שנים אנשים חיו בלי נעליים, או בלי שום דבר שחצצו בין הרגליים לבין הקרקע. למתקדמים היו לא יותר מאשר סנדלים פשוטים מאוד. האדם הקדמון, בתנאי מזג אוויר ואזורים מגוונים, צדו אחרי ממותות ויצאו למלחמה, יחפים. המדבר (מלא אבנים קטנות וקוצים) והיער (מלא שורשים וסלעים) לא מנעו מבני אדם לרוץ בהם יחף. גם בעידן המודרני רצים רצו בהצלחה עד שנות ה- 1970 עם נעליים שלא היו להן ריפוד, ללא מדרסים וללא חומרים עתירי ידע.

איך רצים יחף?

כמו שנאמר "כל ההתחלות קשות". תחשוב אם אתה באמת רוצה לזרוק את הנעליים הנוחות, הספוגיות, עם בולמי הזעזועים והריפוד הכיפיות והנעימות. אחרי זה מתחילים לרוץ יחף. בהתחלה לא רצים יותר מ- 10 דקות ריצה קלה. שומרים בקפדנות יתירה אל כלל ה- 10% לפיו לא מוסיפים יותר מ- 10% מדי שבוע (זה כלל טוב לכל ענף ספורט, כושר וכו'). כך שאם התחלת ב- 10 דקות ריצה, בשבוע הבא תרוץ 11 דקות וכן הלאה (יש לוח). אני מעריך שתקופת ההסתגלות היא כשנה, מרגישים בנוח אחרי כחצי שנה, אבל הסתגלות סופית רק אחרי שנה. כמובן, כל אחד הוא שונה. 

יש שמשלבים ריצה יחפה עם ריצה נעולה. אני נגמלתי מהנעליים בבת אחת ולפחות בינתיים לא חוזר לנעליים מסורתיות. הבעיה הייתה שירדתי מריצה של 3 פעמים בשבוע כולל ריצות ארוכות או בגבעות. לכן כדי לא לאבד כושר חייבים להשלים עם ענפי ספורט אחרים: שחייה, אופניים וחדר כושר (לא כולל ריצה).

זה לא כואב?

זה כואב אבל לא במקום שכולם חושבים. עיקר הכאב הוא בתאומים (השריר בחלק האחורי של השוקיים, ה- gastrocnemius). שאני רץ יחף אני נוחת על הקרקע עם החלק הקדמי של כף הרגל ("כדורי" הרגליים). תנוחה זו לא כואבת בכפות הרגליים אלא מאמצת את שרירי התאומים. הכאב יכול להיות גדול (לפעמים מאוד) אבל רק בשרירי התאומים ולכן, אסור בהתחלה יותר מ- 10 דקות עם תוספת שבועית של לא יותר מ- 10%. וגם חשוב למתוח את השרירים המתחדשים הללו. אולי בהתחלה יהיו יבלות או שריטות קלות או כאבי שרירים אבל עם שמים לב למקום הדריסה, ומותחים את השרירים כהוגן ומשתמשים בשכל הישר לא תהיה שום סיבה שיהיו פציעות או כאבים בכפות הרגליים. אני מודה שפעמיים נפצעתי: פעם מקוץ קטן שלא הוצאתי וגרם לפצע ופעם מיבלות כאשר רצתי אחר הצהריים בחודש מאי, למדתי מאז. זה כלום לעומת הכאבים שהיו לי בברכיים ומקומות אחרים כאשר רצתי בנעליים מרופדות ויקרות.

איך מונעים את הכאב בשרירי התאומים?

קודם כל שומרים על כלל 10%. גם חייבים למתוח את השרירים שברגל התחתון. יש כמה תרגילים פשוטים לחזק ולמתוח את השרירי שמאחורי הרגל. כל בוקר אני עושה תנוחת הכלב הפונה מטה והיא הכי שווה. תרגילי יוגה אלו גם שווים. צריכים לחזק את השרירים. יש מכשירים שטובים בזה (לא השתמשתי) ויש את  התרגיל הזה שהוא גם חשוב. יש עוד תרגיל שכדאי: יושבים עם שתי הרגליים ישרות, מעבירים חבל או מגבת סביב הרגל (באזורים הכדור) ובאמצעות החבל מכופפים את הרגל לכיוון החזה עם הבהונות כלפי הברך שלך. אני אוהב לשים את הקרסול על משהו (מדרגה, מעקה) שבגובה המותניים ומנסה להביא את המצח לברך, זה מותח את כל הרגל.
מתיחה יפה

בתמונה עוד תרגיל מפורסם ואהוב על רצים (גם הנעולים). תעמדו מול קיר, כפות הידיים שטוחות על הקיר, רגל אחת אחורה עם ברך נעולה והרגל השנייה קדימה מכופפת, צריכים להרגיש את המתיחה בשריר של הרגל האחורית כאשר מורידים את העקב שלה למטה, וככל שהרגל האחורית הולכת יותר רחוק מרגישים מתיחה יותר עמוקה. 

מחזיקים כל מתיחה כ- 5 נשימות ארוכות או עד 30 שניות. אל תהיו אקסקלוסיביים, אתם צריכים למתוח את כל הגוף אחרי כל ריצה, רק שהרץ היחף צריך לשים דגש על התאומים.

למי זה לא מתאים?

למי שלא אוהב שנועצים לו מבטים! תתכוננו להערות ברחוב: "אמאלה אין לו נעליים" וכדומה! זה לא מתאים לאלו שיש להם איזשהו בעיה בקצוות הגוף, שמעתי על חולי סכרת, וחולי סרטן שעברו הקרנות. רגישות לא צריכה למנוע ממך לרוץ יחף, כולנו רגישים בכפות הרגליים. היזהרו מלרוץ על קרקע מאוד קרה, או מאוד חמה (בישראל בקיץ המדרכה בוערת בערך מהשעה 09:00 עד כמעט 18:00), תקבל כוויות ויבלות וזה סתם לא נעים. אפשר לרוץ בגשם זה מאוד נעים. פלטפוס או קשת גבוהה אינם מונעים ריצה יחפה ואפילו פותרים בעיות אלו. אני מניח ששמנים מאוד לא יכולים לרוץ יחפים (לא ניסיתי).

יש מקומות שאי אפשר לרוץ יחף?

תתפלאו לשמוע שאני לא יכול לרוץ יחף בדשא. מעט הדשא שיש ביישוב שלי הוא לא נעים וחבוי בו קוצים חודרניים. אני גם לא מצליח לרוץ מחוץ ליישוב על שבילי עפר (בשביל חוצה לישראל). האבנים הקטנות ננעצות ברגליים ומונעת ריצה רגילה (יחפה), האבנים הגדולות והחול הם בסדר אבל פזורות בשביל אבנים קטנות באותו צבע של החול והסלעים והן בלתי נסבלות. יכול להיות שבעוד כמה חודשים אצליח לרוץ יחף גם בשבילי עפר. לריצה "בשטח" יש לי נעלי ריצה מינימליסטיות של ניו בלאנס.

מה זה נעלי ריצה מינימליסטיות או נעלי ריצה יחפות?

כאשר יצרני הנעליים הגדולים שמעו שיש משהו יותר טוב מהנעליים המסורתיות המרופדות והיקרות שלהם, הם נכנסו ללחץ. רחמנא ליצלן, אנשים עלולים לרוץ יחף. מצאו פתרון: הם הוציאו נעליים שמדמות ריצה יחפה דהיינו שהרגל תנחת על הקרקע בחלק הקדמי, נעליים ללא ריפוד, בולמי זעזועים וכו', עם סוליות דקות של כמה מ"מ בלבד ומשקל נמוך. "הירידה", הפער בין גובה העקב בסוליה של נעליים כאלו וגובה הסוליה הקדמית, הוא 0 עד 6 מ"מ, כאשר בנעליים מסורתיות היא 12+ מ"מ. יש גם את נעליים המפורסמות עם מקום לכל בוהן. יש לנעליים מינימליסטיות יתרון כי הן מאפשרות ריצה על כל מגוון משטחים מבלי לדאוג לדברים חדים וריצה בנעליים כאלו עדיין מאמצות את השרירים הנכונים כנ"ל (התאומים). מצד שני זה מאבד את הכיף של יחף, של להיות מחובר לקרקע וכמובן הן יקרות כמו נעליים רגילות. אתלטים מקצועיים בתחרות, רצים בנעלי ריצה שטוחות שהן כמו נעליים מינימליסטיות/יחפות, הן גם קלות מאוד וללא תמיכה ועם ירידה בינונית. הצינים אומרים שעל אף היתרון בריצה יחפה רצי עילית לא ירוצו יחפים כי הם מתפרנסים מהתמיכה של יצרני הנעליים!

שו"ת גילוי הדעת של הרבנים בעניין השכרת ומכירת דירות לגויים

אני רב של יישוב בארץ ישראל. פנו אלי רבנים עמיתים בבקשה שאחתום על גילוי הדעת בעניין השכרת ומכירת דירות לגויים. האם מותר לי לחתום על מסמך כזה?

אל תחתום על מסמך כזה. שומר נפשו ירחק ממנו. יש להלחם מלחמת ה' נגד אלו הפונים מדרך הישר ומקטירים, לא עלינו, על במות של זדים והכוונה ללאומנות ולגזענות, או חלילה לשנאה ולמחלוקת.

התורה ניתנה להרבות שלום

על תורתנו הקדושה נאמר "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג 17). התפקיד של ההלכה ופוסקיה הוא להרבות בשלום ולא חס ושלום ההיפך. בגמרא למדנו (בבלי ברכות סד.) כדלקמן:
"אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם ... "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול" (תהלים קיט 165) "יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך" (תהלים קכב 7)".

עינינו הרואות שגילוי הדעת הרבה מחלוקת בין בני עמינו וגרם לגויים שחיים בסביבותינו ביחסי ידידות לחשוש מפנינו ואף לשנוא אותנו. אם כן איך רב יכול לחום על המסמך?!

היחס הנכון לגויים

מהתורה אנו מצווים לא פחות מאשר שלושים ושש פעמים לא להפלות נגד הזרים בתוכנו, הנה רק שניים מהציווים:
"וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כב 20);
"תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגֵר הגָר אתכם" (במדבר טו 16). 

בכל הדורות, גם כאשר גרנו בין העמים בגלות, הורו לנו רבנו לשמור על יחסים אדיבים ונכונים עמם (דינא דמלכותא דינא, דיני יין נסך וכו'). הכלל שהנחה את חז"ל היה לעשות דברים "מפני דרכי שלום" לדוגמא  במסכת גיטין (סא.) נאמר:
"אין ממחין ביד עניי נכרים בלקט בשכחה ובפאה, מפני דרכי שלום. ת"ר: מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל, וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל, מפני דרכי שלום",
למרות שעל-פי התורה מצוות לקט שכחה ופאה נועדו לעניי ישראל, קבעו חז"ל שיש לאפשר לעניי גויים ללקט מהם, כדי שלא לגרום לסכסוכים. במילים מודרניות: אין להפלות על רקע גזעני. לתפיסה זו יסוד עמוק בתורה. ריבונו של עולם ברא את כולנו בצלמו ובדמותו – גויים ובני ישראל כאחד (בראשית א 27).

מנסחי גילוי הדעת טעו בהלכות חשובות

גילוי הדעת מבוסס על טעויות בהלכה וברשותכם אבהיר.

המשנה במסכת עבודה זרה (פרק א' משנה ח' וט') גורסת:
"... ואין משכירין להם בתים בארץ ישראל, ואין צריך לומר שדות; ובסוריה משכירין בתים, אבל לא שדות. ובחוצה לארץ, מוכרין להם בתים ומשכירין שדות, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר, אף בארץ משכירין להם בתים, ובסוריה מוכרין בתים ומשכירין שדות; ובחוצה לארץ, מוכרין אלו ואלו. אף במקום שאמרו להשכיר, לא לבית דירה אמרו--מפני שהוא מכניס לתוכה עבודה זרה, שנאמר 'ולא תביא תועבה אל ביתך' "(דברים ז 26).

ראשית ההלכה לפי רבי יוסי המתיר השכרת בתים לגויים אף בארץ ישראל (ראה שלחן ערוך יורה דעה, סימן קנא סעיף ח). אבל בעיקר יש לשים לב שהגויים של ההלכה במסכת עבודה זרה הם עובדי עבודה זרה. שכנינו הלא יהודים בארץ ישראל אינם כאלו, רובם מוסלמים העובדים אל אחד בדרכו של אברהם סבנו המשותף. לפי הרמ"א (שחי בסביבה נוצרית) בשלחן ערוך (סעיף י):
"והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה כיון שאין נוהגים להכניס עבודת כוכבים בבתיהם".
כך גם פסקו מרן הראי"ה זצ"ל (שו"ת משפט כהן עניני א"י סימן פט) ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א (שו"ת יביע אומר ח"ז יו"ד סימן יב). ביביע אומר נאמר לגבי ערבים, 
"בהמשך הדורות הגיעו הישמעאלים למסקנא נכונה ביחוד ה', שאין עוד מלבדו".

נפסק בשולחן ערוך (סימן קנא סעיף ט) שאין למכור או להשכיר לשלושה עובדי כוכבים ביחד בשכונות היהודים אבל לבודדים מותר. שוב הכוונה לעובדי אלילים ולא בני האמונה באל אחד. אבל הנה התר מפורש כן להשכיר ואף למכור לגויים עובדי אלילים, מבלי לאפשר השתלטות על שכונה שלמה, אלא פה ושם מותר (ולמאמינים באל אחד אין כלל בעיה). חבל שמי שניסח את גילוי הדעת לא הביא מהלכה זו בשלמותה אלא בחר חלקים ממנה. זאת ועוד, ברור שמי שמוכר או משכיר דירה לאדם רע או אף למשפחה לא טובה ומביא לכך לירידת ערך המקרקעין בשכונה חטא בחטא גדול כלפי שאר תושבי השכונה. שימו לב שבוודאי אין לומר, באופן גורף, שערבים הם כולם רעים אך מנגד, בעוונותינו הרבים, יש יהודים רעים שכניסתם לשכונה עלולה להוריד מחירים!

הגויים של ארץ ישראל

בימינו, זכינו, בחסדי ה', לראות שמיליוני יהודים חזרו לארץ הקדושה והקימו בה ערים והשלטון בארץ בידינו. האם הערבים המוסלמים אזרחי ישראל החיים עמנו בשלום אינם נחשבים "גר ותושב" כמו בימי התנ"ך? פסק הרמב"ם שאין בימנו מעמד זה (הלכות עבודה זרה פרק י הלכה ו) ובכל זאת, לפחות יש להסיר את היחס העוין כלפי כלל הערבים ולא לחשוש מפניהם באופן גורף. כתב הרמב"ם (הלכות עבודה זרה פרק י הלכות ו-ז) לפי הפסוק "לא תחנם" (דברים ז 2),
"לא יהיה להם חן בעיניך מפני שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים ואסור ליתן להם מתנת חנם אבל נותן הוא לגר תושב".

גם אם לא ניתן להעניק את המעמד של גר ותושב אין לומר על שכנים ידידותיים, שעושים מעשי חסד וצדקה – ודי להזכיר בהקשר זה את הערבים הרבים המשרתים בכוחות הביטחון או שסתם משלמים מיסים ושומרים חוק – שאסור ללמוד ממעשיהם! ממילא הפסוק "לא תחנם" ופסוקים אחרים המובאים בגילוי הדעת נאמרו בהקשר של ז' העמים שהייתה מצווה לכבוש אותם והיו עובדי עבודה זרה.

כל זה נאמר תוך ידיעה ברורה שיש מבין הערבים, ושאר הגויים, שרוצים להשמיד אותנו, לכלותנו ולנשל את ידינו מאחוזתנו הצודקת בארץ ישראל. יש לעמוד על המשמר בכל עת מפני האויב ולהפריד ככל שניתן בין מבקשי שלומינו, כן ירבו, ואויבנו, יימח שמם וזכרם.

שאול דיוויס

ניתן לראות את גילוי הדעת המקורי ב-

the quotes

Saul and David

וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה

"When the spirit from God was upon Saul, David would pick up his harp, and he played it; so Saul was refreshed, and was well, and the evil spirit departed from him".

The prophet said ויאמר אליהם
שאוני והטילוני אל הים, וישתק הים, מעליכם;
כי יודע אני, כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם

"Pick me up and throw me into the sea and it will become calm; for I know that it is because of me that this great storm has come upon you".

Rabbi Abraham Isaac Kook said
הצדיקים הטהורים
אינם קובלים על הרשעה
אלא מוסיפים צדק
אינם קובלים על הכפירה
אלא מוסיפים אמונה
אינם קובלים על הבערות
אלא מוסיפים חכמה
(the pure righteous, do not complain of evil but increase justice, do not complain of heresy but increase faith, do not complain of ignorance but increase wisdom)

Just discovered this gem (reminds me of the great, late Dr Seuss):
The Unknown
As we know,
There are known knowns.
There are things we know we know.
We also know
There are known unknowns.
That is to say
We know there are some things
We do not know.
But there are also unknown unknowns,
The ones we don't know
We don't know.

12 Feb 2002, Donald Rumsfeld, Department of Defense news briefing

William Shakespeare, Measure for Measure (1603)

Some rise by sin, and some by virtue fall.
What’s mine is yours, and what is yours is mine.
It is excellent To have a giant's strength But it is tyrannous To use it like a giant.
The miserable have no other medicine but only hope.

John Webster, The White Devil (1612)

Fortune's a right whore.
If she give ought, she deals it in small parcels, That she may take away all at one swoop''.
There's nothing sooner dry than women's tear.
על-פי "אוי לי מבית ביתוס" מאת אבא יוסי בן חנין: בבלי פסחים נז. 
"אוי לי מבית בייתוס אוי לי מאלתן אוי לי מבית חנין אוי לי מלחישתן אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמוסן אוי לי מבית ישמעאל בן פיאכי אוי לי מאגרופן שהם כהנים גדולים ובניהן גיזברין וחתניהם אמרכלין ועבדיהן חובטין את העם במקלות"

אוי לי ממפא"י
אוי לי ממנהיגיהם,
אוי לי מהליכוד
אוי לי מרעיונותיהם,
אוי לי מהמפלגות הדתיות
אוי לי מרבניהן,
אוי לי מהמפלגות הקיצוניות
אוי לי מהן -
שהם הפוליטיקאים,
ובניהם העסקנים,
וחבריהם המאכרים,
והם באין
וחובטים עלינו במקלות.

שָׁאוּל דיוויס